זה מאד מספק לבנות רהיט לבית, ועוד כזה שעונה על צורך ממשי. רציתי מקום אחד מסודר שיהיה בו מספיק מקום לכל קופסאות הפלסטיק במטבח. היתה לנו פינה מתאימה אבל לא רהיט מתאים. אז תכננתי שידת מגירות שתתאים ובניתי אותה מקרטון.
תמונות מתהליך הבניה של שידת הקרטון:
אחרי המדידות ותכנון השידה, ניגשתי לחתוך את הקרטונים. ראשית חתכתי את הפאנל הקדמי של השידה, וכב חתכתי את המקום שבו יהיו המגירות.
הנחתי את הפאנל שחתכתי על קרטון אחר, והשתמשתי בו כשבלונה לסמן את הקרטון השני.
חתכתי גם אותו
חתכתי פאנל לתחתית, ושני פאנלים לצדדים. הדבקתי הכל ביחד כאשר התחתית משמשת כבסיס.
הערה חשובה: ברהיט הזה אין פאנלים במרכז, רק בצדדים. בכל הרהיטים האחרים שבניתי מקרטון תמיד היה לפחות עוד פאנל אנכי אחד במרכז, במקרה של כסא הנדנה היו למשל שבעה. הסיבה היא שככל שהרהיט עמוק יותר ו/או צריך לשאת יותר משקל, צריך יותר פאנלים במרכז כדי לתמוך במשקל.
לקחתי בחשבון שהרהיט הזה ישא רק קופסאות ריקות, ולכן המשקל היה פחות בעייתי. הוא גם לא יהיה רהיט שישענו עליו, ובטח לא ישבו או יעמדו עליו. כך שהרגשתי בטוחה לא להשקיע בפאנלים נוספים.
הוספתי הרבה חיזוקים אנכיים לתחתית, והדבקתי אותם בעזרת דבק חם. בתמונה רואים את ההתחלה, בהמשך הכנתי עוד הרבה מהם. אחר כך הדבקתי מעל גם את המשטח.
כך עשיתי בכל שאר המקומות. הדבקתי משטח תחתי, עליו חלקים אנכיים ועוד משטח שסוגר מעל.
בתמונה – צוות הביקורת בודק את חוזק המבנה: צוקו בודק את הגג, מייפל את הקומה העליונה, דיפר את הקומה התחתונה, והירו בודק את החיבורים מאחור. אחרי שהם טיפסו, קפצו, ירדו, עלו שוב ועשו מרדפים דרך הרהיט, הוסכם על ידי כולם שאכן המבנה יציב מספיק, ואם הוא שרד את זה, הוא כנראה ישרוד גם רעידת אדמה ואפוקליפסת זומבים.
למי שתוהה, הבגד האופנתי של מייפל נועד למנוע ממנה לגרד פצע שהיה צריך להחלים.
חתכתי כל מה שבלט, שייפתי חלקים בעייתיים, והדבקתי נייר דבק חום על כל הפינות וכל הזויות מבפנים ומבחוץ. נייר הדבק מחזק את החיבורים ונותן גימור טוב יותר לקרטון.
עכשיו הגיע הזמן למגירות.
הערה בקשר למגירות: כאשר מודדים את המגירות, צריך לקחת בחשבון שכדאי להשאיר רווח בצדדים ולמעלה כדי שמגירות יצאו ויכנסו בקלות. צריך לקחת בחשבון גם שלתחתית של המגירה יש גם גובה משל עצמה (כעובי הקרטון). גם נייר הדבק מוסיף קצת עובי. הוא מאד דק, אבל אם המגירה צמודה מדי זה יכול להוסיף לגובה ויגרום למגירה להתקע.
החלק של בנית המגירות היה רפטטיבי ומשמים. וגרם לי להזניח את הארונית והיא עמדה ככה די הרבה זמן. אחרי שבן זוגי שיחיה התחיל להתלונן על המפגע, עשיתי את הצעד המתבקש. כן, גייסתי אותו לעבודה. הוא מדד וחתך את רוב החלקים של המגירות ועזר לקדם בהרבה את העבודה.
והנה שלושת המגירות. לא רציתי שיהיו להן ידיות, אבל צריך דרך לשלוף את המגירות, אז חתכתי בהן פתח בצורה של חצי עיגול
הנה תמונה של חתול. הרי בשביל מה יש אינטרנט.
גם במגירות הדבקתי נייר דבק על כל הפינות והזוויות. זו פעולה שלא דורשת שולחן עבודה, והיא יחסית נטולת ריכוז, אז את זה עשיתי תוך כדי צפיה בטלויזיה בערב.
בצעד נועז החלטתי לא לצבוע את השידה. נכון שהצבע מוסיף עוד שכבת הגנה אבל הפעם אמרתי פאקיט. אין לי כוח לצביעה, שישאר נטורל. אבל כדי לתת בכל זאת קצת צבע הדבקתי טפט תכלת על הצד הקדמי של המגירות. זה גם פרקטי, כי הצד הקדמי של המגירה יתלכך במשך הזמן והטפט יקל על הניקוי.
הדבקתי טפט לבן על המשטח העליון של השידה וגם בתחתית של שלושת המגירות, כי אלה החלקים שיקבלו הכי הרבה שפשופים.
אם לא היו לי את הטפטים האלה בבית, הייתי צובעת את הארונית ומורחת כמה שכבות של לכה כדי להגן על הארונית.
את כל השאר השארתי כמו שהם. הרעיון הוא שאם במשך הזמן השידה אכן תפגע, אז אתקן מה שצריך ואצבע אם צריך. זה עוד יתרון של רהיט קרטון – אפשר לתקן ולשנות ולהוסיף אם צריך. ואם הרהיט נפגע ללא תקנה, אין כאב לב על בזבוז חומרים יקרים. זה בסך הכל קרטון שמצאנו ברחוב.
La voila!
מבט על המגירות
המגירה בשימוש עם הקופסאות. תכננתי את המגירות די עמוקות כדי שיכילו הרבה קופסאות. פנים המגירות לא צבוע אבל לקופסאות לא אכפת.
הארונית במקום שלה במטבח. מטרת הסלסלה היא לאסוף מכסים / קופסאות שיצאו משטיפת הכלים. זו תחנת האיסוף, שם המכסים והקופסאות מוצאים את בני זוגם, מתחברים ונכנסים לארונית. כי בארונית לכל קופסה יש מכסה, אין יותר להתחיל לחפש איזה מכסה שייך לאיזו קופסה.
מה דעתך על הארונית? והאם יש אלמנט או טכניקה בבניה מקרטון שהיית רוצה לדעת יותר עליו? אפשר לשאול אותי בתגובות, או לשלוח לי הודעה אישית כאן או בעמוד הפייסבוק שלי.
איך להכין לגמרי בעצמך רהיטים בעיצוב אישי,
בלי נגריה וכלי עבודה כבדים
בקורס האינטרנטי לומדים מיומנות מיוחדת ויוצרים רהיטים מקוריים מחומר מפתיע.
כל הפרטים על קורס רהיטים מקרטון ממש כאן »
